מאת: אוראל קלטמן

 

 אלמוג בר, 24 סטודנטית לתקשורת במכללה למנהל, נהנית מהצלחת ספרה "שתי פרידות וחצי" שכבש את ההמונים. המסע החל לפניי כשנה, לאחר שאלמוג בר, בחורה אנונימית לחלוטין חוותה פרידה קשה. היא פנתה לפתקים באייפון, כדי לפרוק את רגשותיה הכואבים. "לאחר שערכתי את הפתק, החלטתי להעלות אותו לפייסבוק, לא האמנתי שזה מה שיקרה, זה בכלל לא היה בתכנון", מספרת לנו אלמוג, "תמיד היה לי קשה לשתף סיפורים, רובם מבוססים עליי, "לפרסם סיפורים בפייסבוק זהו פורקן, לא רק עבורי אלא גם עבור הקוראים, מי שקורא את הסיפור שלי מזדהה, וככל שמזדהים איתי אני מבינה שאני לא לבד, וזה עוזר מאוד להתמודד". את הרעיון להוצאת הספר קיבלה מהקהל, בכל פוסט שהעלתה מספר המגיבים שהפצירו בה להוציא ספר  עלה ועלה. גם את המימון להוצאת הספר, הצליחה אלמוג לגייס ברשת, בעזרת קהל הקוראים הנאמן שהתמכר לכל הפוסטים שאלמוג העלתה. "אם היית אומרת לי לפניי שנה ששמי יופיע על ספר הייתי צוחקת".

שאלתי את אלמוג מדוע רוב הסיפורים מסתיימים בשברון לב וכאב, "עבורי הספר הוא התמודדות, רוב הסיפורים הם תיעוד חוויות אישיות, אמנם חלקם פרי דמיון, אך בכל סיפור קיים משהו ממני. קשה לי לכתוב סיפורים שמחים, לא קל לי לבטא שמחה בכתיבה זה לא מדבר אליי".

האם בעתיד תוציאי ספר שהוא סיפור אחד ארוך? "אני פחות מתחברת לסיפור אחד ארוך, כרגע יש לי תכנונים אחרים, יש למה לחכות".

יש הרבה סוגים של סיפורים בספר שלך, בין אם קשים ובין אינטימיים, דבר שלא קל לבטח לחשוף, איך הסביבה שלך הגיבה לכל העניין?" אני חושבת שהפתעתי את כולם, זה לא היה משהו מתוכנן, פייסבוק היה עבורי סתם מקום שאני יכולה להעלות בו דברים, ספר לא היה בכלל בדמיון, בעיקרון המשפחה מאוד מפרגנת, אמנם החשיפה עבורי מאוד גדולה, אני מתנחמת בכך שחלק מהסיפורים מבוססים עליי וחלק לא, ככה שלא קל לדעת אם הסיפור באמת קרה במציאות או שלא".

 

                                                          

                                                           הסובבים תמיד ידעו שאת כותבת? "תמיד אהבתי לכתוב, מאז שאני                                                                          זוכרת את עצמי יש לי קלסר ענק שכולו רק משפטים וסיפורים עם                                                                                השנים הכתיבה השתפרה ועם הזמן גם התחלתי לפרסם את הכתיבה                                                                           שלי. הדרך להצלחה לרוב קשה, אבל אלמוג התמידה להתקדם                                                                                  למטרה, היה חשוב לה שמי שירכוש את הספר יתחבר לסיפורים.                                                                                 היא פרפקציוניסטית, עוברת שוב ושוב על העריכה ורואה לנגד עינה                                                                             את קהל הקוראים שלה.

                                                             איזה מסר רצית להעביר? "שהזמן מרפא הכל. היום אני יכולה לומר                                                                            שאם עברתי את מה שעברתי הכל קטן עליי, היה חשוב מבחינתי לתת                                                                          תקווה לאותן הבנות שקוראות את הספר, מכיוון שהייתי במקום                                                                                 הזה".

                                                            אילו ביקורות קיבלת על הספר? "הרבה תגובות של בנות שמספרות שהן עברו תהליך עם עצמן בזכות הספר, לפניי יומיים קיבלתי הודעה מבחורה שסיפרה לי שכאשר היא סיימה לקרוא את הספר, היא חוותה פרידה מאוד כואבת, האקס שלה ניסה ליצור קשר ובזכות הספר היא הרגישה חזקה מספיק בשביל לבקש ממנו להניח לה, דבר שמילא אותי באושר וגרם לי להבין שהכל היה שווה את זה והמטרה הושגה".

האם את מקבלת גם תגובות שליליות?

"ברור, חלק טוענים שאני צעירה מידי או שהספר עצוב מידי, אבל זה לא משנה. אני מקבלת הרבה תגובות חמות שמיותר להתעסק בביקורות שליליות מי שמכיר אותי מהפייסבוק מכיר גם את סגנון הכתיבה שלי, אבל הכל בעייני המתבונן".

 

איך הוצאת הספר השפיע על אורח החיים שלך?

"עבודה במשרה מלאה, ריצות לדואר,

אני מעורבת בהכל מהפרט הכי קטן לפרט הכי גדול.

זה לא מובן מאליו לאהוב משהו וגם להרוויח ממנו,

אני באמת מרגישה שבורכתי, זכיתי לעשות משהו שאני באמת אוהבת".

החלום שלי שאתמלא בכוחות ואצליח להוציא עוד ספרים,

חשוב לי להגיע לכמה שיותר בנות,

לעזור להן להתמודד אני באמת מרגישה שזה התפקיד שלי".